זכרונות מקרול – ספריה אזורית

פגישתי הראשונה עם קרול היתה בביתה היפה בראש פינה בשנת 1980.

היא היתה רתוקה למיטתה בשל בעיות גב (אינני זוכרת אם היה זה לאחר ניתוח...) למשך תקופה ארוכה. בתל-חי התפנתה משרה לספריה האזורית שהוקמה כשנה לפני כן על ידי נתן רייס ז"ל. אופירה שעבדה אז בספריה האזורית היתה לפני לידה ויוני גדעוני שהיה אז מנהל המכללה הציע לי להיכנס לנישה זו. נסעתי לראש פינה ל"ראיון עבודה".

כמובן, איך לא, התרגשתי מאד מקרול שהסבירה הכל הכל ביסודיות האופיינית לה ו"התאהבתי" מיד במשרה. ואכן זכיתי והתחלתי לעבוד.

בתקופה הראשונה הייתי מאד במתח משום שכאשר קרול מכניסה לעבודה היא "בוסית" קפדנית ויסודית, אבל כאמור צלחתי והצלחתי והתאהבתי!!!.

זכרון נוסף שזכור לי: באותן שנים קבלנו את הספרים החדשים מתל-אביב והצגנו את כולם לספרנים. ספריית המכללה רכשה גם ספרי קריאה שהוצגו בתערוכה החודשית. בין הספרים היו הרומן הרומנטי בהוצאת "מזרחי" שבשמם תמיד הופיעה המילה: אהבה (בוואריציות שונות שמעולם לא חזרו על עצמן) והם הופיעו בכריכות צבעוניות מאד. למען האמת ניתן היה לוותר על ספרים אלה, אולם קרול הנחתה אותנו לרכשם באמרה: מוטב שהסטודנטים יקראו רומן רומנטי מאשר לא יקראו בכלל. כך שהחודש נרכוש ספרים שצבע הכריכה שלהם: כחול, סגול ובחודש הבא: אדום, ירוק וכו'.

ועוד זכורני  המעבר מהספריה הישנה לחדשה, איך הכל היה מאורגן ומסודר, על כל פרט הנדסי וטכני. קרול חשבה על כל פרט ופרט ואנו כולנו עמדו ובצענו בעזרת סטודנטים שהיא גייסה לעזרה. היה קשה, אבל האווירה היתה מצויינת, כולנו בבגדי עבודה: מכנסיים קצרים, יחפים. כמובן, שהיא דאגה לאוכל ושתיה.

כמעט הצטערנו שחזרנו לשגרה.

ואחרון חביב: באחת מנסיעותיה לחו"ל, ללונדון, הביאה לכולם סימניות קטנות.

אני קבלתי סימניה מעור ועליה מוטבעות באותיות זהב תמונות מספרי "אוליבר טוויסט". סימניה זו משמשת אותי בנאמנות עד היום.

יש כמובן עוד ספורים למכביר.

ולקרול בהגיעך ל-70 אביבים כל ברכותי מכל הלב.

שתמשיכי להיות צעירה נצחית ועושה המון לעצמך. תהיי כמות שאת – מלאת מרץ, מלאת חיים. והעקר שתזכי לבריאות טובה.

אוהבת

דרורה רביד

מחניים