אנחנו דקה לפני סוף המירוץ. עוד רגע ה 12 במאי, 2010. את חוגגת 70.

מרגישה כמו על קו סיום המירוץ, עורכים שינויים אחרונים וכעת  מושיטים לך באהבה גדולה את לפיד יום ההולדת שלך.

בחודשים האחרונים התלכדנו כולנו סביב הפקת "סבתא קרול, דוט, קום" ויצרנו את המסגרת האינטרנטית הזו עבורך.

אני מאחלת לך שעות של עבודה ויצירה סביב ובתוך האתר.

אני בטוחה שלא יהיה עוד כמוהו בעולם.

אני מסתובבת ימים ושעות סביב המחשבות, הזיכרונות, התחושות והרגשות שאת מעוררת בכולם בכלל ובי בפרט. אני מרגישה מבולבלת עכשיו עם כל המסה הזאת  והכי היה מתאים לי עכשיו לצלצל אלייך ולבקש ממך לבוא לעזור לי לעשות סדר בבלגן.

כי את יודעת שאין כמוך בסדר, דיוק, איסוף, קוהרנטיות ותיקתוק.

אבל עד שתבואי מחר ותוכלי לסדר הכל בעצמך , אני אנסה בכל זאת לסדר לי את חוט המחשבה בעצמי ולנסח לך ברכת יומולדת ממני.

נלך להתחלה. כרונולוגיה זו דרך טובה לעשות סדר.

מבחינתי ההתחלה של הקשר בינינו זה נובמבר 1964 כשמייק, אהובי נולד.

ההתקרבות הנוספת התרחשה בשנת הולדתי, 1972, כשהחלטתם "לעשות עלייה" ולבוא ארצה.

ב 1992 כבר נוצר המגע הראשון ביננו. זכיתי להיות החברה הראשונה של מייק שהוזמנה לארוחות ערב אצלך בבית המדהים שלך בימין משה בירושלים.

הרגשתי מהרגע הראשון איך את מקבלת אותי אלייך כמו הבת שאין לך. קבלה אינסופית, נטולת ביקורת ושיפוטיות.

בתור בת זקונים במשפחת קוגן עם אמא מקסימה ומשמעותית כמו ביני ועוד שתי אחיות בוגרות שהיו לי הרבה פעמים כמו אמהות , לא ממש הייתי בחסך של דמות אם בחיי , ובכל זאת, כמעט 20 שנה אחרי אפשר בפירוש להודות שהצטרפת לפנתאון של "האמהות" בחיי.

זה בא לידי ביטוי גם באופן בו הפכת להיות קניין משמעותי ונכס יקר עבור כל בנות קוגן.

מבחינתנו את "קרול הופמן-קוגן" ואת יודעת כמה השם הזה הוא יקר ואנחנו לא מאפשרות לאף אחד לשאת אותו לשווא. השם הזה הוא  רק שלנו. אבל גם את כבר לגמרי שלנו. את חלק בלתי נפרד מהמשפחה המורחבת שלי. את קרול קוגן לא פחות משאת קרול הופמן, חמותי, אמא של מייק.

ותארי לך קרול שכל ה"שמאלץ" הזה הוא עוד לפני שאני מתחילה ומתארת את יכולת ה"סבתא" שבך.

כי על זה אין עוררין. את באמת הסבתא הכי מדהימה בעולם.

את הסבתא של ג'רמי וג'ייסון -  שם את באה לידי ביטוי מול קשיים ואתגרים והתמודדות נדירה ומצליחה להיות בקשר חם, אמיתי ומהלב גם כאשר המונח "קשר" הוא הכי מאתגר שיש.

עם עמית גפן ונועם, הבנות של עדי וגדי. שנמצאות כל כך  רחוק בעולם גיאוגרפית אבל בזכות היכולות האלו שבך הן לא מרגישות שהתרחקו ממך קילומטר .

ואני שעומדת שוב ושוב משתאה ומתרגשת מול היכולת האינסופית הזו שלך ,להיות שם בשביל הנסיכות שלנו, רום, הדר ושי לי ועבור הוד המלך גם בימים השמחים בהם את דופקת בדלת ב 7 וחצי בבוקר ומביאה לשי לי אופניים ורודות ליומולדת 3 וגם בשעות בהן את מלמדת אותם אנגלית, עוזרת להם בקשיים ובחולשות ונמצאת איתם בטוב, ברע, ביום, בלילה. את תמיד שם!

וזה לא מובן מאליו. כי יש לך את היכולת לבוא להפרד ולצאת למסע או תקופה במקומות שונים בעולם. לונדון, אמריקה, אלסקה או ירדן. יש לך את היכולת לקחת את הזמן שלך לעצמך ולהיות שם גם בשבילך ואני מעריכה את הכשרון הזה שלך. את לא מבטלת את עצמך ואת לא מתבטלת.

את תמיד בתנועה, ממקום למקום, זורמת, מתפתחת, משתנה.

את באמת אשה ראויה להערצה.

וזאת הזדמנות חגיגית עבורי לומר לך :

תודה!

ושאני מעריכה,

ומכבדת,

ורואה,

ואני מאחלת לעצמי להיות בבוא היום כזאת אשה מיוחדת,

ואני באמת אותך מאד אוהבת !!!

מזל טוב, קרול.

מאיה