אבא שלי היה 17 שנה מבוגר מאמא שלי. הם היו בני דודים: אמא של אמא שלי ואמא של אבא שלי היו אחיות. בשנת 1935 כאשר הורים שלי התחתנו עוד לא היה חוק נגד נושאי קרובי משפחה. היות ואבא שלי כבר היה קרוב לגיל 50 הוא לא רצה ילדים, אך אמא שלי שכנע אותו. שלושת האחיות של אבא שלי גרו בכפר פחם קרוב לפיטסבורג. כילדה קטנה, כאשר עדיין חיו (כולן נפתרו לפני יום הולדת ה-11 שלי) היינו נוסעים אליהם בכפר בשבתות. לדודות שלי היו גני ירק גדולים ומפותחים – שזאת הייתה ברכה בתקופת מלחמת עולם II כאשר הייתי ילדה קטנה. הורים של אמא שלי נדדו מליטא לבלארוס בראשית המאה ה-20 והתיישבו בניו יורק. לאמא שלי הייתה אחות גדולה (15 שנה מבוגרת ממנה) ואח אחד שהיה שנה וחצי צעיר ממנה. אמא שלי ואחיה היו קרובים מאוד למרות זה שגרו בשתי ערים שונות. סבא שלי (אבא של אמא) נפתר כאשר הייתי בת 8, אהבתי אותו מאוד. הוא היה דתי, היה מעשן כמו משוגע, ותמיד היה שר שירים ביידיש – בקיץ כאשר היינו נוסעים למשפחה בניו יורק סבא היה לוקח אותי על הכתפיים שלו לגן שכונתי, היה מושיב אותי על הנדנדה ושמזמר שרים ביידיש – הוא תמיד היה שמח. סבתא שלי (אמא של אמא שלי) נפתרה כאשר הייתי בת 10.

אמא שלי אהבה מסוקיה פופ, תארטרון, מסיבות, אנשים וכו'. היא גם אהבה משחקי baseball והיה שומעת ברדיו. היא גם הייתה מוכרה לתכניות סבון קודם ברדיו ואחר כך בטלוויזיה. אמא שלי לא עבדה (אבא שלי לא הסכים), אך היא הייתה מתנדבת רצינית לנשות Hadassah . היא הייתה נדיבה מאוד והובילה תנועת נשים תרומות לישראל בשמן ולא עם כספי בעליהם. אמא שלי הייתה בין מייסדי Lion of Judah – נשים יהודיות שתרמו כל שנה לישראל מעבר לסכום רציני. היא קבלה אותי הצטיינות ממלוות ישראל (Israel Bonds) כאשר העניקו לה "Man of the Year" – הייתה פעם הראשונה שאישה זכתה בתואר זה. אבא גם היה נדבן – הוא היה בין המייסדים של בית ספר לרקחות (Hebrew University of Jerusalem School of Pharmacy) באוניברסיטה העברית בירושלים. הורים שלי תמיד אמרו שאם יש,

 One loaf of bread, we must give half it to the hungry and the other half for our family

זאת אומרת שחייבים להתחלק ולתת, לתת, לתת. לאחר מותו של אבא שלי אמא תרמה בית מרקחת חדש לבית חולים הדסה בהר הצופים לזכרו, יסדה תרמה להקמת והחזקת Hoffman Judaic Collection חלק של ספריה אוניברסיטאית Hillman Library University of Pittsburgh. היא גם יסדה ספרית נוער בבית כנסת שלהם, "בית שלום" בפיטס בורג. יחד עם כל זה תמיד גרנו בצורה צנועה. עד גיל 12 גרנו בבית שכור. הייתי שותפה לחדש עם אחותי.

אמא שלי הייתה פורחת בקיץ כאשר היא הייתה לוקחת אותנו לניו יורק לבקר את משפחתה. אבא היה נשאר בבית מפני שהוא היה צריך לעבוד. דוד שלי Uncle Leo היה קונה כרטיסים להצגות ב- Broadway, ומגיל 8 הייתי הולכת עם אמא שלי לכל המוסיקלים ב- Broadway. דוד Leo (אח של אמא – שהוא אבא של Ron Novak) לימד אותי לשחק baseball, לנסוע על אופניים, לשחות, לדוג ולנקות דגים.

כל השנים שגדלתי סקרן אותי לדעת מעין באו אבא ומשפחה של אמא (אמא שלי נלדה כבר בניו יורק). לכן, אחרי שיצאתי לפנסיה פעם הראשונה נסעתי לליטא – נסיעת שורשים. תעוד הנסיעה הראשונה ניתן לקרוא ב http://www.kapciamiestis.org/Trips.htm  אחרי הרבה מאמצים בחיפוש תעודות וכו' יצא ספר על יהודי הכפר   The Jews of Kopcheve.